ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
מִקְרָא בִכּוּרִים. שֶׁהָיָה קוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי (דברים כו) עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה:
וַחֲלִיצַת יְבָמָה. הִיא אוֹמֶרֶת (שם כה) מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ, וְאַחַר הַחֲלִיצָה אוֹמֶרֶת כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ:
בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל:
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. נְשִׂיאַת כַּפַּיִם:
בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחַר עֲבוֹדַת הַיּוֹם שֶׁלִּפְנַי וְלִפְנִים הוּא קוֹרֵא אֶת הַפָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה, וּמְבָרֵךְ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת הַמְּפֹרָשׁוֹת בְּמַתְנִיתִין:
וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ. הִיא פָּרָשַׁת הַקְהֵל, כְּדִמְפָרֵשׁ בְּסוֹף פִּרְקִין:
וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה. (שם כא) יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ':
פָּרָשַׁת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. (שם כ) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם וְגוֹ' שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם וְגוֹ':