ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת. שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ בִכְלִי:
וְתִפָּדֶה. וְתֵצֵא לְחֻלִּין, וּמִן הַמָּעוֹת יִקְנֶה אַחֶרֶת:
וְתִשָּׂרֵף. שֶׁקָּדְשָׁה קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְאֵינָהּ יוֹצְאָה עוֹד לְחֻלִּין:
וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת. וַאֲפִלּוּ קָרַב קֹמֶץ כְּהִלְכָתוֹ וְלֹא נִטְמֵאת, נִשְׂרָפִים שְׁיָרֶיהָ עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן וְאֵינָן נֶאֱכָלִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַכֹּהֵן בַּעְלָהּ חֵלֶק בָּהּ, שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הִיא בָּאָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, וְאֵין כֻּלָּהּ כָּלִיל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ שֶׁלְּכַפָּרָתָהּ הִיא בָּאָה, הָא כֵּיצַד, הַקֹּמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ וְהַשִּׁירַיִם קְרֵבִין בְּעַצְמָן: