ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
הָיָה נוֹטֵל. בַּעְלָהּ אֶת הַמִּנְחָה, שֶׁאֵין מִצְוַת כְּהֻנָּה בִּמְנָחוֹת אֶלָּא מִקְּמִיצָה וָאֵילָךְ. וְהַגָּשָׁה נַמִּי תְּחִלַּת קְמִיצָה הִיא, שֶׁאֵין זָר קָרֵב לַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל קִדּוּשֵׁי כְּלִי וִיצִיקָה וּבְלִילָה, בִּמְנָחוֹת הַטְּעוּנוֹת שֶׁמֶן, כָּשֵׁר בְּזָר:
וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ. לְהָנִיף:
וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַּחְתֶּיהָ. שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלָמִים (ויקרא ז) יָדָיו תְּבִיאֶנָה, וְנֶאֱמַר בְּמִנְחַת סוֹטָה (במדבר ה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה, מַה בִּשְׁלָמִים כֹּהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַּחַת יַד הַבְּעָלִים וּמֵנִיף, כָּךְ בְּמִנְחַת סוֹטָה כֹּהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַּחַת יַד הָאִשָּׁה וּמֵנִיף: