ברטנורא על משנה סוטה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
הַמָּקוֹם נִוְּלָהּ. שֶׁמְּגַלֶּה כֹּהֵן אֶת רֹאשָׁהּ וְסוֹתֵר אֶת שַׂעֲרָה וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדֶיהָ:
הִיא גִלְּתָה אֶת עַצְמָהּ. יָשְׁבָה בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְגִלְּתָה עַצְמָהּ לַנּוֹאֵף:
הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. שֶׁכֹּהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִקָּנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל:
בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בָעֲבֵרָה תְחִלָּה. בְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁ הַיָּרֵךְ נֶהֱנֶה תְּחִלָּה בְּקֵרוּב בָּשָׂר:
וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָלֵט. שְׁאָר אֶבְרֵי גּוּפָהּ אֵינָם פְּלֵטִים מִן הַחֹלִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻזְכְּרוּ בַּמִּקְרָא אֶלָּא בֶּטֶן וְיָרֵךְ: