ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה א
שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶם אֶחָד כוּ'. וְהֵם שׁוֹתְקִים, דְּאִם הֵם מַכְחִישִׁין אֵינוֹ נֶאֱמָן, דְּעֵד אֶחָד בְּמָקוֹם שֶׁמַּכְחִישִׁין אוֹתוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן. וּמַתְנִיתִין אָיְרֵי כְּגוֹן שֶׁזֶּה הָעֵד לֹא הָיָה עִמָּהֶם, אֶלָּא אָמַר רָאִיתִי מֵרָחוֹק טֻמְאָה שֶׁנִּזְרְקָה בֵינֵיכֶם, שֶׁאִם הָיָה הָעֵד אֶצְלָם בִּמְקוֹמָם הַוְיָא לָהּ סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּסְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר, דְּכָל סְפֵק טֻמְאָה מִסּוֹטָה יָלְפִינַן לַהּ דִּכְתִיב בָּהּ (במדבר ה) וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, וְאֵינָן אֶלָּא הִיא וְהַבּוֹעֵל, וּסְפֵקָהּ טָמֵא. וְכָל זְמַן שֶׁהֵם יוֹתֵר מִשְּׁנַיִם, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת סְפֵקוֹ טָהוֹר, דְּהַוְיָא לָהּ כִּסְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְכָךְ צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה הָעֵד בִּשְׁעַת סְפֵק טֻמְאָה אֶצְלָם בִּמְקוֹמָם:
וְסוֹפְרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּכְגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶם נָדְרוּ נְזִירוּת בְּיַחַד וְנָדְרוּ סְתָם נְזִירוּת. וְהוּא הַדִּין אִם נָדְרוּ שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד וּפֵרְשׁוּ נְזִירוּתָם לִזְמַן קָצוּב, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהֵבִיאוּ קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה חוֹזְרִים וּמוֹנִים הַזְּמַן הַקָּצוּב לִנְזִירוּתָם, וּמַפְרִישִׁים קָרְבַּן טָהֳרָה:
וְקָרְבַּן טֻמְאָה סָפֵק. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַטֻּמְאָה סָפֵק, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת:
אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת עוֹף. לִסְפֵק טֻמְאוֹת נְזִירוּת. וְאָשָׁם אֵינוֹ מֵבִיא, כְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי לְעֵיל הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ מוֹנֶה:
נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. אִם נָזִיר טָהוֹר הוּא. דְּעוֹלָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה חוֹבָה, וְעַתָּה הוּא מַקְרִיב חַטָּאת וּשְׁלָמִים:
אֲבָל הוֹדוּ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא. וְלֹא חָשְׁשׁוּ עַל שֶׁמַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. וַהֲלָכָה כְּבֶן זוֹמָא: