ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ח
וְלֹא פֵרֵשׁ. אַף עַל גַּב דְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם הַבְּעָלִים שֵׁם, הָכָא לֹא צָרִיךְ, דִּמְכִי אָמַר אֵלּוּ לִנְזִירוּתִי הָוֵי כְאִלּוּ קָרָא שֵׁם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, דְּכִבְשָׂה אֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְחַטָּאת, וְכֶבֶשׂ לְעוֹלָה, וְאַיִל לִשְׁלָמִים:
וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. שֶׁמְּבַשְּׁלִים בּוֹ זֶבַח הַשְּׁלָמִים:
הָיָה מְגַלֵּחַ בַּמְּדִינָה. בִּירוּשָׁלַיִם. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לָאו דַוְקָא, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַד שֶׁיִּהְיֶה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד פָּתוּחַ:
לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. דִּכְתִיב (במדבר ו) וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא לְקִיחָה וּנְתִינָה, יָצָא זֶה שֶׁמְּחֻסַּר לְקִיחָה וַהֲבָאָה וּנְתִינָה תַּחַת הַדּוּד:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ נוֹטֵל שֵׂעָר וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד, בְּתִגְלַחַת טָהֳרָה:
אֲבָל בְּתִגְלַחַת טֻמְאָה. אֲפִלּוּ גִלַּח בַּמִּקְדָּשׁ, אֵינוֹ נוֹטֵל שֵׂעָר וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל אָשָׁם וְחַטַּאת הָעוֹף, דְּלֹא כְתִיב נְתִינַת שֵׂעָר תַּחַת הַדּוּד אֶלָּא בְנָזִיר טָהוֹר:
הַכֹּל מְשַׁלְּחִין. טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ וּבַמְּדִינָה, וְטָמֵא בַמִּקְדָּשׁ, חוּץ מִטָּמֵא שֶׁגִּלַּח בַּמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁשְּׂעָרוֹ נִקְבָּר. וּפְסַק הַהֲלָכָה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד אֶלָּא נָזִיר טָהוֹר שֶׁגִּלַּח פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁנַּעֲשָׂה כְמִצְוָתוֹ. וְאִם שִׁלַּח תַּחַת הַדּוּד שֶׁל חַטָּאת, יָצָא. לֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֶלָּא לְמִצְוָה: