ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר. בִּלְשׁוֹן שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נָזִיר:
וְנִשְׁאַל לְחָכָם וַאֲסָרוֹ. וְאָמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה לְשׁוֹן נְזִירוּת, וְהוּא לֹא נִזְהַר מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן:
מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר. וְלֹא קָנְסִינַן לֵיהּ עַל שֶׁעָבַר וְשָׁתָה יַיִן, אַף עַל גַּב דְּמִסָּפֵק אָסוּר הָיָה לוֹ לִפְרֹשׁ עַד שֶׁיִּשְׁאַל לְחָכָם:
נִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירוֹ. שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁאֵין בְּלָשׁוֹן זֶה לְשׁוֹן נְזִירוּת:
תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. דְּהַפְרָשָׁה בְטָעוּת הֲוַאי וְתֵצֵא לְחֻלִּין. וּבְהָא מוֹדוּ בֵּית שַׁמַּאי, דְּכֵיוָן דְּאֵינוֹ נָזִיר, כִּי קָאָמַר לְקָרְבְּנוֹת נְזִירוּתוֹ וְלֹא מִידֵי קָאָמַר, כְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְחַטָּאתִי:
אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת. וּמַאי שְׁנָא מֵרֵישׁ פִּרְקִין דְּאַמְרִיתּוּ הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ:
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי. לֹא חָשׁוּ לְהָשִׁיבָם עִקָּר טַעֲמָם, אֶלָּא לְדִבְרֵיהֶם קָאָמְרִי לְהוּ, מִתְּשִׁיעִי וְאַחַד עָשָׂר דְּקִדְּשׁוֹ בְטָעוּת, דִּמְרַבִּינַן לֵיהּ מִן וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן (ויקרא כז):
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לֹא הַשֵּׁבֶט קִדְּשׁוֹ. בִּתְמִיהַּ. כְּלוֹמַר גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא דִתְשִׁיעִי וְאַחַד עָשָׂר הַסְּמוּכִים לָעֲשִׂירִי הַשֵּׁבֶט מְקַדְּשָׁן אִם קָרָא לָהֶם עֲשִׂירִי, וְלֹא יָלְפִינַן מִנֵּיהּ בְּעָלְמָא דְהֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ, דְּאִלּוּ הָוֵי טַעְמָא מִשּׁוּם הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת אִם כֵּן אֲפִלּוּ שְׁמִינִי וּשְׁנֵים עָשָׂר נַמִּי, אֶלָּא הַכָּתוּב שֶׁקִּדֵּשׁ עֲשִׂירִי כוּ', וּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא וְלֹא יָלְפִינַן מִנַּהּ: