ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ. שֶׁאֵין נְזִירוּת נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ, מִשּׁוּם טֻמְאַת אֶרֶץ הָעַמִּים. וּמִי שֶׁנָּדַר נְזִירוּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת נוֹהֵג שָׁם נְזִירוּתוֹ:
נָזִיר בַּתְּחִלָּה. צָרִיךְ לִנְהֹג בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִנְיַן הַיָּמִים שֶׁנָּדַר בִּנְזִירוּת, וְהַיָּמִים שֶׁנָּהַג בִּנְזִירוּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִלּוּ לֹא נָהַג בָּהֶם נְזִירוּת כְּלָל:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. רַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר לְעֵיל בְּפִרְקִין הַנִּטְמָא בְּיוֹם מְלֹאת אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמִשּׁוּם הָכִי קָאָמַר דְּהִילְנִי הַמַּלְכָּה שֶׁנִּטְמְאָה בְּסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה בְּיוֹם מְלֹאת לֹא סָתְרָה הַכֹּל וְלֹא הֻצְרְכָה לִמְנוֹת עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם בִּלְבַד. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁנָה שְׁלֵמָה לֹא מְנָאָהּ בַּחֶשְׁבּוֹן, וַהֲרֵי הוּא כְאִלּוּ אָמַר לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים יוֹם: