ברטנורא על משנה נזיר· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עִקָּרוֹ שֶׁל שֵׁם מִקְּרֵי כִּנּוּי. כְּמוֹ הַמְּכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ [בָּבָא מְצִיעָא נח:]:
הָאוֹמֵר אֱהֵא. לָאו כִּנּוּי הוּא, אֶלָּא יָד מִקְּרֵי, כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁהַכְּלִי נֶאֱחַז בּוֹ כָּךְ הַנֶּדֶר נִתְפָּס בְּלָשׁוֹן זֶה. וּמַתְנִיתִין חֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת וְכָל יְדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, אֵלּוּ הֵן יְדוֹת נְזִירוּת, הָאוֹמֵר אֱהֵא, אֱהֵא נָוֶה, וְאֵלּוּ הֵן כִּנּוּיֵי נְזִירוּת, נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ:
הָאוֹמֵר אֱהֵא. שֶׁרָאָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו וְאָמַר אֱהֵא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר אֱהֵא כָּזֶה, אִם נִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת נָזִיר כְּמוֹתוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיא בְּפִיו כָּזֶה:
אֱהֵא נָוֶה. שֶׁהָיָה תּוֹפֵס בִּשְׂעָרוֹ וְאָמַר אֱהֵא נָוֶה, מַשְׁמַע אֶהֱיֶה נָאֶה בְּגִדּוּל שֵׂעָר זֶה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם כָּךְ הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, שֶׁאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם יָדוֹת לִנְזִירוּת הֵם וַהֲווּ כִּנְזִירוּת:
נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גּוֹיִים הֵם שֶׁקּוֹרִין כָּךְ לַנָּזִיר, וּלְשׁוֹנָם קָרוֹב לַלָּשׁוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמְקוֹרוֹ כִּנּוּיֵי נְזִירוּת:
הֲרֵינִי כָּזֶה. וְרוֹמֵז לַנָּזִיר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ:
הֲרֵינִי מְסַלְסֵל הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע. וְכֻלְּהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁתּוֹפֵס בִּשְׂעָרוֹ וְדַעְתּוֹ לִנְזִירוּת:
מְסַלְסֵל. מַחְלִיק בַּשֵּׂעָר:
מְכַלְכֵּל. מְגַדֵּל שֵׂעָר. וְדֻגְמָתוֹ, מִשֶּׁתְּכַלְכֵּל הָעֲטָרָה [נִדָּה נב:], מִשֶּׁיִּגְדַּל שְׂעַר הָעֶרְוָה:
הֲרֵי עָלַי צִפֳּרִים. שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה, וְהֵם קָרְבַּן נָזִיר שֶׁנִּטְמָא. וּכְגוֹן שֶׁנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נָזִיר. הוֹאִיל וְנָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו וְצִפֳּרִים קָרְבַּן נָזִיר שֶׁנִּטְמָא הֵם, מוֹכִיחִין הַדְּבָרִים דַּהֲרֵי עָלַי צִפֳּרִים לִנְזִירוּת קָאָמַר:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים, שֶׁאֵינוֹ נָזִיר, אֲבָל מֵבִיא צִפֳּרִים לְשַׁלֵּם נִדְרוֹ: