ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה יב
הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לָךְ. בְּאֵשֶׁת כֹּהֵן מַיְרֵי, דְּנֶאֶסְרָה לְבַעֲלָהּ בְּאֹנֶס וְלֹא הִפְסִידָה כְּתֻבָּתָהּ. וְהֶאֱמִינוּהָ חֲכָמִים לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עַל בַּעֲלָהּ. וְכֵיוָן דְּיוֹצֵאת בְּגֵט נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ, דְּמִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, לִכְשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיכִי:
הַשָּׁמַיִם בֵּינִי וּבֵינֶךָ. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּאֵינוֹ יוֹרֶה כַּחֵץ, כְּלוֹמַר דְּבָרִים דְּקָמֵי שְׁמַיָּא גַּלְיָא וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְבָרֵר. וּמַיְרֵי בְּבָאָה מֵחֲמַת טַעֲנָה, דְּאָמְרָה בָּעִינָא חוּטְרָא לְיָדָא וּמָרָא לִקְבוּרָה, דְּאִי לָאו הָכִי, אָמְרִינַן לַהּ זִילִי, לֹא מִפַּקְדַת אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה:
נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים. שֶׁאָסְרָה תַשְׁמִישׁ שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק הַמַּדִּיר הֵיכָא דְּנָדְרָה אִיהִי דְיוֹצְאָה בְּלֹא כְתֻבָּה, דְּהִיא נָתְנָה אֶצְבַּע בֵּין שִׁנֶּיהָ, רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ בִּיבָמוֹת [דַּף קיב] כֵּיוָן שֶׁאָסְרָה הֲנָאַת תַּשְׁמִישׁ שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ וַדַּאי אֲנוּסָה הִיא כִּי קָשֶׁה תַּשְׁמִישׁ לָהּ, וְסָבְרָה מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה דַּאֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ לֹא הָוֵי, דְּאֶפְשָׁר שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה:
חָזְרוּ לוֹמַר כוּ'. נִתְקַלְקְלוּ הַדּוֹרוֹת וְחָשְׁשׁוּ שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת לְהַפְקִיעַ עַצְמָהּ מִתַּחַת בַּעֲלָהּ:
תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. וְלֹא מְהֵימְנִינַן לָהּ בְּלִי רְאָיָה:
יַעֲשׂוּ דֶרֶךְ בַּקָּשָׁה. יְבַקְשׁוּ מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא תְדַבֵּר עוֹד בּוֹ. וּבַירוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ יַעֲשׂוּ סְעוּדָה וִיפַיֵּס:
יָפֵר חֶלְקוֹ וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ. דַּהֲוֵי דְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וּמֵפֵר לְעַצְמוֹ:
סוף הספר