ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ט
וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כוּ'. לְגוּפֵיהּ לֹא צְרִיךְ קְרָא, דְּכֵיוָן דְּאֵין לָהּ בַּעַל מִי יָפֵר, אֶלָּא כְּשֶׁנָּדְרָה כְּשֶׁהִיא אַלְמָנָה לִזְמַן, וְלֹא הִגִּיעַ זְמַן הַנֶּדֶר עַד שֶׁנִּשֵּׂאת:
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. אַף עַל פִּי שֶׁהַנֶּדֶר חָל כְּשֶׁהִיא תַחְתָּיו, דְּבָתַר שְׁעַת הַנֶּדֶר אָזְלִינַן:
נָדְרָה בוֹ בַיּוֹם, גֵּרְשָׁהּ בּוֹ בַיּוֹם, וְהֶחְזִירָהּ בּוֹ בַיּוֹם. וְאַחַר כָּךְ שָׁמַע אֶת נִדְרָהּ:
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. כֵּיוָן שֶׁיָּצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ בֵּין נֶדֶר לַהֲפָרָה. דְּאֵין הַבַּעַל מֵפֵר בְּקוֹדְמִין: