ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה א
קוֹנָם יַיִן. עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁאוֹמְרִים הַיּוֹם רוֹצִים לוֹמַר עַד הַשְׁלָמַת הַיּוֹם:
שַׁבָּת זוֹ. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ וְאָמַר שַׁבָּת זוֹ אָסוּר בְּכָל הַשָּׁבוּעַ:
וְהַשַּׁבָּת לְשֶׁעָבַר. וְאָסוּר נַמִּי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי הוּא בִּכְלַל הַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר:
חֹדֶשׁ זֶה אָסוּר בְּכָל הַחֹדֶשׁ. אִם עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ וְאָמַר חֹדֶשׁ זֶה, אָסוּר עַד תַּשְׁלוּם הַחֹדֶשׁ, וְיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא, וּמֻתָּר בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּי הוּא נִמְנֶה עִם הַחֹדֶשׁ הַבָּא, וַאֲפִלּוּ הָיָה רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים לַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וְכֵן שָׁנָה זוֹ, אִם עָמַד בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה וְאָמַר שָׁנָה זוֹ, אָסוּר עַד תַּשְׁלוּם הַשָּׁנָה, וּמֻתָּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא נִמְנֶה עִם הַשָּׁנָה הָעֲתִידָה לָבֹא:
שָׁבוּעַ זֶה. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשְּׁמִיטָה וְאָמַר שָׁבוּעַ זֶה, אָסוּר עַד תַּשְׁלוּם הַשְּׁמִיטָה, וְהַשְּׁבִיעִית בִּכְלַל שְׁמִיטָה שֶׁעָבְרָה:
אִם אָמַר יוֹם אֶחָד, שַׁבָּת אֶחָת, חֹדֶשׁ אֶחָד, שָׁנָה אֶחָת, שָׁבוּעַ אֶחָד, אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. אִם עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַיּוֹם וְאוֹמֵר יוֹם אֶחָד, אָסוּר עַד לְמָחָר כָּעֵת הַזֹּאת. וְכֵן אִם עוֹמֵד בִּשְׁמֹנָה לַחֹדֶשׁ וְאָמַר חֹדֶשׁ עָלַי, אָסוּר עַד ח' לַחֹדֶשׁ הַבָּא. וְכֵן בְּשָׁנָה. וְכֵן בִּשְׁמִיטָה. וְכֵן אִם אָמַר קוֹנָם עָלַי יַיִן יוֹם סְתָם, אוֹ שַׁבָּת, אוֹ חֹדֶשׁ, אוֹ שָׁנָה סְתָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר יוֹם אֶחָד, שַׁבָּת אֶחָת, חֹדֶשׁ אֶחָד, דִּינוֹ מֵעֵת לְעֵת. וְהָאוֹמֵר קוֹנָם עָלַי יַיִן הַיּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר כְּשֶׁתֶּחְשַׁךְ, צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם, גְּזֵרָה כְּשֶׁאָמַר הַיּוֹם שֶׁמָּא יָבֹא לְהַתִּיר כְּשֶׁיֹּאמַר יוֹם סְתָם, דְּמִחַלַּף לֵיהּ בֵּין יוֹם לְהַיּוֹם, אוֹ בֵּין שַׁבָּת זוֹ לְשַׁבָּת סְתָם. וְכֵן כֻּלָּם: