ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
הַשֻּׁתָּפִין. שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם בַּיִת בֶּחָצֵר, וְהֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַבָּתִּים שְׁנֵיהֶם שֻׁתָּפִין בָּהּ. וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר דִּין חֲלֻקָּה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לְכָל בַּיִת וּבַיִת אַרְבַּע אַמּוֹת בֶּחָצֵר לִפְנֵי הַבַּיִת וְיִשָּׁאֵר עוֹד מִן הֶחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה, בְּהָא מוֹדוּ כֻלֵּי עָלְמָא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לִכָּנֵס בֶּחָצֵר עַד שֶׁיַּחֲלֹקוּ, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה. וְלֹא אַפְלִיגוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנָן אֶלָּא בֶּחָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר יֵשׁ בְּרֵרָה וְהַאי בְּדִידֵיהּ קָאָזֵיל וְהַאי בְּדִידֵיהּ קָאָזֵיל:
וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְכוּ'. וּמוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּכָל הָנֵי דְּשֻׁתָּפִים מְעַכְּבִים זֶה עַל זֶה, דְּלֹא שַׁיָּךְ לְהַתִּיר מִטַּעַם בְּרֵרָה, דְּכֵיוָן דִּבְיָדוֹ לְעַכֵּב עָלָיו וְאֵינוֹ מְעַכֵּב נִמְצָא מְהַנֵּהוּ:
וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר אֶת חֶלְקוֹ. דְּחָיְשִׁינַן מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ נִכְנָס יִשְׁכַּח וְיִכָּנֵס גַּם הוּא. אֲבָל כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לֹא חָיְשִׁינַן. וְדַוְקָא כְּשֶׁנָּדַר מֵעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֶהֱנֶה בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ הוּא דְּכוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר חֶלְקוֹ, אֲבָל אִם חֲבֵרוֹ הִדִּירוֹ שֶׁלֹּא יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, אָנוּס הוּא וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר, דְּמַאי אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד, וְאִם אָמַרְתְּ כֵּן כָּל שֻׁתָּף יַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיָּכוֹפוּ אוֹתוֹ לִמְכֹּר לוֹ חֶלְקוֹ: