ברטנורא על משנה נדרים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
לָהֳרָגִין. לִסְטִים שֶׁהוֹרְגִין הָאָדָם וְנוֹטְלִין אֶת מָמוֹנוֹ:
וְלָחֳרָמִין. גַּזְלָנִים שֶׁאֵינָם הוֹרְגִים. וְלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי:
וְלַמּוֹכְסִין. בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. אֲבָל מוֹכֵס שֶׁהֶעֱמִידוֹ הַמֶּלֶךְ, בֵּין מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין מֶלֶךְ נָכְרִי, וְלוֹקֵחַ דָּבָר קָצוּב בְּחֹק הַמַּלְכוּת, דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִינָא וְאָסוּר לִבְרֹחַ מִן הַמֶּכֶס, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִדֹּר וְלִשָּׁבַע לוֹ לַשֶּׁקֶר:
שֶׁהֵן שֶׁל תְּרוּמָה. אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרְגִין וְגוֹזְלִין, אֵין אוֹכְלִין דָּבָר הָאָסוּר. אִי נַמִּי, תְּרוּמָה לֹא חֲשִׁיבָא לְהוּ, מִתּוֹךְ שֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְכֹהֲנִים טְהוֹרִים נִמְכֶּרֶת בְּזוֹל הַרְבֵּה:
לֹא יִפְתַּח לוֹ בְנֶדֶר. אִם לֹא שָׁאַל מִמֶּנּוּ הָאַנָּס שֶׁיִּדֹּר לֹא יַתְחִיל הוּא בַּנֶּדֶר:
בְּמַה שֶּׁהוּא מַדִּירוֹ. אִם שָׁאַל מִמֶּנּוּ הָאַנָּס לִדֹּר לֹא יִדֹּר לוֹ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁשָּׁאַל בִּלְבַד, וְלֹא יִדֹּר לוֹ בְּדָבָר אַחֵר. וְכָל הָנֵי אַרְבָּעָה נְדָרִים דְּתָנָא בְּמַתְנִיתִין, דִּין הַנְּדָרִים וְהַשְּׁבוּעוֹת שָׁוִים, וּמַה שֶּׁמֻּתָּר בְּנֶדֶר מֻתָּר בִּשְׁבוּעָה וְאֵין צְרִיכִים הַתָּרָה, חוּץ מִנִּדְרֵי זֵרוּזִין בִּלְבַד שֶׁצְּרִיכִים הַתָּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִיכָךְ הַשְּׁבוּעָה אֲסוּרָה בָּהֶם: