ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ד
מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, אַטּוּ כָּל מֵת מִי לֹא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. אֶלָּא מַאי בְּמַשָּׂא, בְּאֶבֶן מְסָמָא. כְּלוֹמַר אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה שֶׁאֵינָהּ מִטַּלְטֶלֶת. וְאִם הִיא מֻנַּחַת עַל גַּבֵּי כֵּלִים וּמֵת נָתוּן עָלֶיהָ אֵין זֶה מַשָּׂא, הוֹאִיל וְאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִטַּלְטֵל עִמּוֹ, וּשְׁאָר מֵתִים לֹא מְטַמּוּ, וְהָנֵי מְטַמּוּ מִדְּרַבָּנָן, הוֹאִיל וּמֵחַיִּים מְטַמּוּ בְּאֶבֶן מְסָמָא מִדְּאוֹרַיְתָא שֶׁהֲרֵי מְטַמְּאִים מוֹשָׁב כָּל שֶׁתַּחְתֵּיהֶן, גַּזּוּר בְּהוּ רַבָּנָן לְאַחַר מִיתָה שֶׁמָּא יִתְעַלְּפוּ וְדוֹמֶה לְמֵת, וְאִי אָמַרַת זָב מֵת אֵינוֹ מְטַמֵּא, בְּזָב חַי שֶׁנִּתְעַלֵּף אָתֵי לְטַהוֹרֵי:
עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. דִּמֵהַשְׁתָּא הָוֵי מֵת וַדַּאי:
נָכְרִי שֶׁמֵּת. אַף עַל גַּב דְּמֵחַיִּים הֲרֵי הוּא כַּזָּב לְכָל דְּבָרָיו וּמְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא, מִשֶּׁמֵּת, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא, הוֹאִיל וְטֻמְאַת זִיבָה שֶׁעָלָיו מֵחַיִּים אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
כָּל הַנָּשִׁים. מַחְזְקִינַן לְהוּ כְּנִדּוֹת, וּמַטְבִּילִין כֵּלִים שֶׁהָיוּ עֲלֵיהֶן סָמוּךְ לִיצִיאַת נְשָׁמָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעוּ בָּהֶן לְאַחַר מִיתָה. לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַטְבִּילִין כֵּלִים עַל גַּבֵּי נִדּוֹת מֵתוֹת, וְהָיוּ נִדּוֹת חַיּוֹת מִתְבַּיְּשׁוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִיתָתָן הֵן מְשֻׁנּוֹת מִשְּׁאָר נָשִׁים, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַטְבִּילִין עַל גַּבֵּי כָּל הַנָּשִׁים, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל נִדּוֹת חַיּוֹת:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה. דְּלֵית לְהוּ לְבֵית הִלֵּל הַאי תַּקַּנְתָּא: