ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה א
תִּינוֹקֶת. נוֹתְנִין לָהּ אַרְבָּעָה לֵילוֹת. וַאֲפִלּוּ רוֹאָה, אָמְרִינַן דַּם בְּתוּלִים הוּא וְטָהוֹר:
עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. שֶׁתִּתְרַפֵּא הַמַּכָּה שֶׁל בְּעִילָה. וְכָל זְמַן שֶׁהַדָּם שׁוֹתֵת מִמֶּנָּה כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת, וּכְשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת אֵינוֹ שׁוֹתֵת, אוֹ שֶׁשּׁוֹתֵת כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי דָּבָר קָשֶׁה, וּכְשֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי דָּבָר רַךְ כְּגוֹן עַל גַּבֵּי כָּרִים וּכְסָתוֹת אֵינוֹ שׁוֹתֵת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא חָיְתָה הַמַּכָּה, וּמֵחֲמַת הַמַּכָּה שֶׁל בְּתוּלִים בָּא הַדָּם. אֲבָל אִם הַדָּם שׁוֹתֵת בֵּין כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֵּין כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּבֵין כְּשֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל דָּבָר רַךְ וּבֵין כְּשֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל דָּבָר קָשֶׁה, אֵין זֶה דַּם מַכָּה אֶלָּא דַּם נִדָּה:
הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת. וְלֹא רָאֲתָה, וְנִשֵּׂאת:
עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אַרְבָּעָה לֵילוֹת. שֶׁהֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת בִּרְבִיעִי. דִּבְתוּלָה נִשֵּׂאת לְיוֹם רְבִיעִי וְנִבְעֶלֶת לֵיל חֲמִישִׁי:
בְּעִילַת מִצְוָה. בְּעִילָה רִאשׁוֹנָה:
כָּל הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ. וַאֲפִלּוּ בּוֹעֵל בְּעִילוֹת הַרְבֵּה. וְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים בִּלְבַד, אֲבָל אַחַר שֶׁפָּשְׁטָה הַחֻמְרָא שֶׁהֶחְמִירוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִלּוּ רוֹאוֹת דָּם טִפָּה כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים, כָּל הַנּוֹשֵׂא בְּתוּלָה אֲפִלּוּ קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְלֹא רָאֲתָה מֵעוֹלָם, לְאַחַר שֶׁבָּעַל בְּעִילַת מִצְוָה אֵין מֻתָּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁתִּסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים אַחַר שֶׁיִּפְסֹק הַדָּם, כְּדִין שְׁאָר נָשִׁים שֶׁרוֹאוֹת דָּם: