ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ. וְאַחַר כָּךְ לְבָשַׁתָּהּ הִיא וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם:
לְנָכְרִית אוֹ לְנִדָּה. לְנָכְרִית שֶׁהִיא רוֹאָה דָּם, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וְיָדַעְנוּ בָּהּ שֶׁכְּבָר רָאֲתָה, דּוּמְיָא דְּנִדָּה:
הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָהּ. וּטְהוֹרָה. דְּכֵיוָן דְּנִדָּה הִיא, לֹא מְקַלְקְלָה לַהּ מִידִי. וְנָכְרִית נַמִּי טְמֵאָה וְתָלְיָא בָּהּ. אֲבָל יִשְׂרְאֵלִית טְהוֹרָה שֶׁשָּׁאֲלָה חָלוּק מֵחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ לְבָשַׁתּוּ חֲבֶרְתָּהּ, שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת, כִּדְקָתָנֵי שָׁלֹשׁ נָשִׁים וְכוּ', דְּכֵיוָן דְּאִי תָּלְיָא בָּהּ, מְקַלְקְלָא לַהּ, מַאי חָזֵית דִּמְקַלְקֶלֶת לְהַךְ טְפֵי מֵהַךְ:
שֶׁל אֶבֶן. דְּאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְסַפְסָל דְּרֵישָׁא [אַיְרֵי] בִּכְלִי עֵץ דְּרָאוּי לִטָּמֵא בְּמוֹשַׁב הַזָּב וְהַנִּדָּה:
אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים. כְּלוֹמַר לֹא גָּזְרוּ עַל כְּתָמִים הַנִּמְצָאִים בּוֹ. וְטַעֲמָא דְּרַבִּי נֶחֶמְיָה, דִּכְתִיב (ישעיה ג) וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב, כֵּיוָן שֶׁיָּשְׁבָה לָאָרֶץ שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, נִקָּתָה. וְהוּא הַדִּין לְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן אִם יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס, שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ, אוֹ עַל גַּבֵּי מַטְלָנִיּוֹת שֶׁל בֶּגֶד שֶׁאֵין בָּהֶן שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, בְּכָל אֵלּוּ לֹא גָּזְרוּ עַל כְּתָמִים הַנִּמְצָאִים בָּהֶם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי נֶחֶמְיָה: