ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ. מַשְׁתֶּנֶת מַיִם:
אִם עוֹמֶדֶת טְמֵאָה. דְּאָמְרִינַן מֵי רַגְלַיִם הֲדוּר לַמָּקוֹר וַאֲתָא דָּם מִן הַמָּקוֹר בַּהֲדַיְהוּ:
יוֹשֶׁבֶת טְהוֹרָה. בַּגְּמָרָא מוֹקְמִינַן לַהּ בְּיוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל וּמְקַלַּחַת מֵי רַגְלַיִם לְתוֹכוֹ בְּחֹזֶק. וּכְשֶׁהִיא מְקַלַּחַת בְּחֹזֶק, אֵין דֶּרֶךְ דַּם הַמָּקוֹר לָצֵאת עִם מֵי רַגְלַיִם. וְאִי לְבָתַר דְּתַמּוּ מַיָּא בָּא דָּם זֶה מִן הַמָּקוֹר, לֹא הָיָה הַדָּם נִמְצָא בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל אֶלָּא עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל, שֶׁדָּם הַבָּא מִן הַמָּקוֹר, שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד וְאֵינוֹ מְקַלֵּחַ. וְדָם זֶה שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל, עַל כָּרְחָךְ מִמְּקוֹם מֵי רַגְלַיִם בָּא וּמַכָּה יֵשׁ בָּהּ שָׁם, וְלֹא מִן הַמָּקוֹר. וּבְעוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל וּמְקַלַּחַת בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַעֲמִידָהּ, דְּעוֹמֶדֶת אִי אֶפְשָׁר לָהּ לְקַלֵּחַ, וּלְהָכִי אִצְטְרִיךְ תַּנָּא לְמִנְקַט יוֹשֶׁבֶת:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: