ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה יג
הָרוֹאָה כֶתֶם. שֶׁמָּצְאָה טִפַּת דָּם בַּחֲלוּקָהּ:
הֲרֵי זוֹ מְקֻלְקֶלֶת. אֵינָהּ יוֹדַעַת פֶּתַח נִדּוֹתֶיהָ לֵידַע מָתַי יַתְחִילוּ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה, דְּהָא לֹא יָדְעָה אֵימָת חֲזַאי:
וְחוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם זוֹב. אִם עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה יְמֵי זִיבָה מִשֶּׁלָּבְשָׁה חָלוּק זֶה, וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם גָּדוֹל שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה גְּרִיסִין וָעוֹד, כְּלוֹמַר מְעַט יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה גְּרִיסִין, מְסַפְּקִינַן לְהוּ דִּלְמָא כָּל חֲדָא וַחֲדָא בְּחַד יוֹמָא, וְהַוְיָא זָבָה גְּדוֹלָה מִסָּפֵק, וְאַף עַל גַּב דִּבְמָקוֹם אֶחָד נִמְצְאוּ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין בַּכְּתָמִים מִשּׁוּם זוֹב. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי מִלְּתַיְהוּ דַּחֲכָמִים דְּהָכָא, כִּיחִידָאָה, וְאָמַר דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הִיא. וּמוֹדֶה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס שֶׁאִם לָבְשָׁה שָׁלֹשׁ חֲלוּקוֹת לְבָנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים בִּימֵי זִיבָה, חָלוּק לְיוֹם, וּמָצְאָה בְּכָל אַחַת מֵהֶן כֶּתֶם, דְּחוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים דָּם מִגּוּפָהּ, וּבַשְּׁלִישִׁי לָבְשָׁה חָלוּק הַבָּדוּק לָהּ וּמָצְאָה בּוֹ כֶּתֶם, דִּפְשִׁיטָא דְּחוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. וְלֹא נֶחֱלַק רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס דְּהוּא חֲכָמִים דְּמַתְנִיתִין, אֶלָּא עַל הַלּוֹבֶשֶׁת חָלוּק אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים מִימֵי זִיבָתָהּ וּלְבַסּוֹף מָצְאָה כֶּתֶם גָּדוֹל שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה גְּרִיסִין וָעוֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, דְּאִיהוּ סָבַר בִּכְהַאי גַוְנָא אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת, הוֹאִיל וְלֹא הָיוּ הַכְּתָמִים בִּשְׁלֹשָׁה חֲלוּקוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן דְּאִיפְּלִיגוּ עֲלֵיהּ סָבְרֵי, כְּשֶׁמָּצְאָה שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה גְּרִיסִין וָעוֹד בְּחָלוּק אֶחָד, בֵּין בְּמָקוֹם אֶחָד בֵּין בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: