ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
כֹּל הַמִּטַּמֵּא בְּמִדְרָס. הַזָּב, כָּל כְּלִי הָרָאוּי לִהְיוֹת אַב הַטֻּמְאָה בְּמִדְרַס הַזָּב, כְּגוֹן כְּלִי הַמְיֻחָד לְמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, רָאוּי לִהְיוֹת אַב הַטֻּמְאָה אִם נָגַע בְּמֵת אוֹ נִטְמָא בְּאֹהֶל הַמֵּת. וְיֵשׁ שֶׁהוּא כְּלִי גָּמוּר לְקַבֵּל כָּל טֻמְאוֹת וְנַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי מֵת, וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי הַזָּב בְּמִדְרָס, כְּגוֹן אִם כָּפָה הַזָּב סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ, אוֹ תַּרְקַב וְיָשַׁב עָלֶיהָ, אֵין אוֹתוֹ כְּלִי טָמֵא מִדְרָס לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה, אֶלָּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה בְּמַגָּעוֹ שֶׁל זָב, דִּכְתִיב (ויקרא טו) אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב, מִי שֶׁמְּיֻחָד לִישִׁיבָה, יָצָא זֶה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל אִם נָגַע בְּמֵת, נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים בִּטְמֵא מֵת עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ: