ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
יוֹצֵא דֹפֶן. אִשָּׁה שֶׁפָּתְחוּ [מֵעֶיהָ] עַל יְדֵי סַם וְהוֹצִיאוּ הָעֻבָּר לַחוּץ וְנִתְרַפְּאָה:
אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה. שִׁבְעָה לְזָכָר וּשְׁבוּעַיִם לִנְקֵבָה:
וִימֵי טָהֳרָה. וְאֵין לָהּ דַּם טֹהַר:
וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן. שֶׁל יוֹלֶדֶת. דִּכְתִיב (ויקרא יב) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה, עַד שֶׁתֵּלֵד מִמָּקוֹם שֶׁמַּזְרַעַת:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הֲרֵי זֶה כְיָלוּד. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד, לְרַבּוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמְּאוֹת. בְּנִדָּה מִשֶּׁיָּצָא הַדָּם מִן הַמָּקוֹר וְהִגִּיעַ לַבַּיִת הַחִיצוֹן, וְאַף עַל גַּב דְּהֶעֱמִידוּהוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְלֹא פֵּרַשׁ לַחוּץ. דִּכְתִיב [שָׁם טו] דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, מְלַמֵּד שֶׁמְּטַמְּאָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא בִּבְשָׂרָהּ. וּבַיִת הַחִיצוֹן מִקְרֵי מָקוֹם שֶׁהָאֵבָר דָּשׁ בּוֹ בִּשְׁעַת בִּיאָה:
אֵינָן מִטַּמְּאִין עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתָן לַחוּץ. דִּכְתִיב בַּזָּב (שם) אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, עַד שֶׁתֵּצֵא זוֹבוֹ מִבְּשָׂרוֹ. וּבְבַעַל קֶרִי כְּתִיב (שם כב) אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע: