ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
כְּמִין שַׂעֲרָה. שֵׂעָר:
יַבְחוּשִׁין. יַתּוּשִׁין:
תַּטִּיל לַמַּיִם. פּוֹשְׁרִין, וְיַשְׁהֶה אוֹתָם בַּמַּיִם הַפּוֹשְׁרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת:
אִם נִמֹּחוּ טְמֵאָה. מִשּׁוּם נִדָּה. דְּדָם הוּא:
אִם יֵשׁ עִמָּהֶן דָּם טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה. מַתְנִיתִין כְּרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה לְעֵיל, וְסָבְרֵי דְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם אֵינוֹ וָלָד. הַכֹּל מוֹדִים בְּנוֹלַד גּוּפוֹ כְּצוּרַת חַיָּה וּפָנָיו פְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא חָשׁוּב וָלָד. גּוּפוֹ אָדָם וּפָנָיו פְּנֵי חַיָּה, הֲרֵי הוּא חַיָּה וְאֵין זֶה וָלָד, דְּבָתַר צוּרַת פָּנִים אָזְלִינַן. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּמִי שֶׁקְּצָת פָּנָיו כִּפְנֵי אָדָם, וּקְצָת כִּפְנֵי בְּהֵמָה, וַאֲפִלּוּ רֹב פָּנָיו כִּפְנֵי אָדָם וְעַיִן אַחַת שֶׁבְּרֹאשׁוֹ בִּלְבַד כְּעַיִן שֶׁל בְּהֵמָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל צוּרַת אָדָם צְרִיכָה, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן כִּבְהֵמָה אֵין זֶה וָלָד. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, כָּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם כְּלָל וַאֲפִלּוּ מִקְצָת צוּרָה אֵין לוֹ, אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת צוּרָה, הֲרֵי זֶה וָלָד. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: