ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
נִמְצָא דָם עַל שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ שָׁהָה זְמַן אָרֹךְ לְאַחַר בְּעִילָה קֹדֶם קִנּוּחַ, בְּיָדוּעַ שֶׁהָיָה דָּם בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ:
טְמֵאִין. שְׁנֵיהֶם, טֻמְאַת שִׁבְעָה, כְּדִין בּוֹעֵל נִדָּה:
אוֹתְיוֹם. תֵּכֶף. וְאֵין לוֹ דּוֹמֶה בַּמִּשְׁנָה:
טְמֵאִים מִסָּפֵק. שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים שִׁבְעָה יָמִים, וּמִיהוּ טֻמְאַת סָפֵק הִיא לִתְלוֹת אֲבָל לֹא לִשְׂרוֹף:
וּפְטוּרִים מִן הַקָּרְבָּן. מֵחַטָּאת קָבוּעַ, אֲבָל חַיָּבִים בְּאָשָׁם תָּלוּי: