ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יד · משנה ח
וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו. וְקֹדֶם סְמִיכָה הָיָה טָעוּן תְּנוּפָה, שֶׁאֲשַׁם מְצֹרָע טָעוּן תְּנוּפָה חַי:
וְאֶחָד בַּיָּד. דִּכְתִיב (ויקרא יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר, מַה נְּתִינָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן, אַף קַבָּלָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן:
אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. שֶׁכְּבָר טָבַל מִבָּעֶרֶב, כְּדִכְתִיב (שם) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח וְגוֹ' וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְהָיָה עָלוּל לְטֻמְאָה, שֶׁמָּא לֹא שָׁמַר עַצְמוֹ בְטָהֳרָה כָּרָאוּי וְנִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל, לְפִיכָךְ צָרִיךְ טְבִילָה אַחֶרֶת מִסָּפֵק. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: