ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ה
כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנָּתֶק. בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן (להסגרו) שֶׁלֹּא פָשָׂה וְלֹא נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב (כתיב והתגלח):
הָיָה מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ. מְגַלֵּחַ סָבִיב לַנֶּתֶק,
וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. דִּכְתִיב (ויקרא יג) וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ, וְכִי מַה יֵּשׁ בּוֹ, וַהֲלֹא כְבָר נִתַּק הַשֵּׂעָר וְנָפַל, אֶלָּא סָמוּךְ לַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ, שֶׁמְּשַׁיֵּר סָבִיב לַנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּל צַד, נִמְצָא הַנֶּתֶק מֻקָּף שְׂעָרוֹת כַּעֲטָרָה:
הֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר צָהֹב. וְאַחַר שֶׁהֻחְלַט בּוֹ הָלַךְ שֵׂעָר צָהֹב וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר:
וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן. שֶׁלֹּא חָזַר שֵׂעָר צָהֹב אֶלָּא שֶׁפָּשָׂה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט כְּמוֹ שֶׁהָיָה:
בַּתְּחִלָּה בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. כְּלוֹמַר, דִּין זֶה שֶׁאָמַרְנוּ נוֹהֵג בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר צָהֹב בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר צָהֹב בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, אוֹ לְאַחַר הַפְּטוּר, כְּגוֹן שֶׁעָמַד בְּעֵינָיו שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וּפְטָרוֹ וּלְאַחַר הַפְּטוּר נוֹלַד שֵׂעָר צָהֹב וְהֶחְלִיטוֹ. וּבְכֻלְּהוּ הָלַךְ שֵׂעָר צָהֹב וְחָזַר, אוֹ שֶׁלֹּא חָזַר אֶלָּא שֶׁפָּשָׂה הַנֶּתֶק, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה:
הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן. כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ בְּהֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב כָּךְ יֵשׁ לְפָרֵשׁ הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן. וְהָכָא בְּפִשְׂיוֹן לֹא גָרְסִינַן בַּתְּחִלָּה, שֶׁאֵין הַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא אֶלָּא אַחַר הֶסְגֵּר: