ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה א
אֵלּוּ בֶהָרוֹת טְהוֹרוֹת. שֶׁהָיוּ בוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ צָרַעַת קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, לֹא הָיָה טָמֵא מֵחֲמַת אוֹתוֹ נֶגַע לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב (ויקרא יג) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, פְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר הָיָה. וְכָל הָנֵי נַמִּי דַּחֲשִׁיב, מֵהָתָם נָפְקֵי, דְּבָעִינַן שֶׁיִּוָּלֵד הַנֶּגַע בְּשָׁעָה שֶׁרָאוּי לִטַּמֵּא בוֹ וְלֹא קֹדֶם, כְּמוֹ גֵּר עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר וְקָטָן עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד, וְכֵן כֻּלָּם:
בְּקֶמֶט וְנִתְגַּלָּה. שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה הַנֶּגַע מֻסְתָּר בְּתוֹךְ הַקֶּמֶט וְהָיָה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְבֵית הַסְּתָרִים, וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּלָּה:
וּבַמּוֹרְדִים. כְּלוֹמַר בִּשְׁחִין וּמִכְוָה הַמּוֹרְדִים שֶׁלֹּא נִתְרַפְּאוּ וְלֹא הֶעֱלוּ קְרוּם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם:
עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר. בָּא הַנֶּגַע, דַּחֲשִׁיבֵי כְּעוֹר בָּשָׂר, הַיְנוּ תְּחִלָּתָן טֻמְאָה. וּכְשֶׁעָלוּ שְׂעָרוֹת, הָוֵי טָהֳרָה, שֶׁדִּינָן בִּנְתָקִים. וּכְשֶׁנִּקְרְחוּ, הַיְנוּ סוֹפָן טֻמְאָה. וְכֵן שְׁחִין וּמִכְוָה וְקֶדַח דְּעַד שֶׁלֹּא בָאוּ בָּא הַנֶּגַע, הַיְנוּ טֻמְאָה. וּכְשֶׁבָּא הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח, הַיְנוּ טָהֳרָה. דְּבָעִינַן שֶׁיַּקְדִּים הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה לַשְּׂאֵת, דִּכְתִיב (ויקרא יג) וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת, שֶׁיַּקְדִּים הַשְּׁחִין לַשְּׂאֵת וְלֹא שֶׁתַּקְדִּים הַשְּׂאֵת לַשְּׁחִין. כְּשֶׁחָזְרוּ וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, הַיְנוּ טֻמְאָה:
וְחָיוּ. שֶׁנִּתְרַפְּאוּ יָפֶה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מְטַמֵּא. כֵּיוָן דְּבַתְּחִלָּה בָּא הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְחָזַר סוֹפוֹ לְקַדְמוּתוֹ, לֹא חָיְשִׁינַן לְהֶפְסֵק שֶׁבֵּינְתַיִם:
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. הוֹאִיל וְהִפְסִיק הַטָּהֳרָה שֶׁבֵּינְתַיִם. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: