ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ז
שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. דִּכְתִיב וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, בָּעִינַן שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַנֶּגַע עִם הַמִּחְיָה כֻּלּוֹ כְאֶחָד, וּכְשֶׁיֵּשׁ כַּגְּרִיס בְּרֹאשׁ הַחֹטֶם אוֹ בְרָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת הוּא שׁוֹפֵעַ אֵילָךְ וָאֵילָךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת כֻּלּוֹ כְאֶחָד:
רָאשֵׁי אָזְנַיִם. נֶחְשָׁבִים כְּאֶחָד. וְכֵן רָאשֵׁי דַדִּין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁמָּנָה רָאשֵׁי דַדִּין שֶׁבָּאִישׁ:
וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. הוּא גִּיד הָאַמָּה:
וְיַבָּלוֹת. לְשׁוֹן [אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת] (ויקרא כב). פורו"ש בְּלַעַ"ז:
וְדִלְדּוּלִין. בָּשָׂר שֶׁפֵּרֵשׁ וְנִדַּלְדֵּל. וְאִית דְּגָרְסֵי וְתִלְתּוּלִין, בָּשָׂר שֶׁנַּעֲשָׂה כְמוֹ תֵל גָּבוֹהַּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: