ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
זַפָּתִין. זוֹפְתֵי חָבִיּוֹת. אִי נַמִּי, עוֹשֵׂי הַזֶּפֶת:
מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת. שֶׁנּוֹטְלִים הַפְּסֹלֶת מִן הָאִילָנוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, כּוֹרְתֵי הָאִילָנוֹת. לְשׁוֹן פְּסָל לְךָ, שֶׁכּוֹרֵת הָעֲנָפִים מִן הָאִילָן כְּדֵי שֶׁיִּתְעַבֶּה וְיַגְדִּיל גּוּפוֹ שֶׁל אִילָן:
שֶׁל קַיָּצִין. הַשּׁוֹטְחִים לַחַמָּה לְיַבֵּשׁ פֵּרוֹת שֶׁל קַיִץ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, מְלַקְּטֵי קוֹצִין. וְכָל הָנֵי לֹא קָפְדִי אַלִּכְלוּךְ הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: