ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ב
קִלְקֵי הַלֵּב. שֵׂעָר שֶׁבֶּחָזֶה כְנֶגֶד הַלֵּב שֶׁנִּסְתַּבֵּךְ וְנַעֲשָׂה כְעֵין שַׁרְשְׁרוֹת, וְהֵן נִמְאָסוֹת מִן הַזֵּעָה:
וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִשָּׁה. מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׂעָר נֶאֱחָז וּמִסְתַּבֵּךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מֵחֲמַת הַזֵּעָה וְהַטִּנּוּף וְהַלִּכְלוּךְ. וְדַוְקָא בְאִשָּׁה נְשׂוּאָה שֶׁמַּקְפֶּדֶת עַל עַצְמָהּ שֶׁלֹּא תִתְגַּנֶּה עַל בַּעֲלָהּ הוּא דְבֵית הַסְּתָרִים הָוֵי חֲצִיצָה, אֲבָל בִּפְנוּיָה דְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת, לֹא הָוֵי בֵית הַסְּתָרִים חֲצִיצָה:
לִפְלוּף. צוֹאַת הָעַיִן:
גְּלִיד. רִיר הַיּוֹצֵא מִן הַמַּכָּה שֶׁמִּתְיַבֵּשׁ וְנַעֲשָׂה גְלִיד:
וּשְׂרָף הַיָּבֵשׁ. אִם הָיָה עַל בְּשָׂרָהּ מִן הַשְּׂרָף הַנּוֹטֵף מֵהָאִילָנוֹת אוֹ מִן הַפֵּרוֹת, וְנִתְיַבֵּשׁ שָׁם:
גִּלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. שֶׁנִּתְיַבְּשָׁה וְנַעֲשֵׂית גְּלִיד:
וְהַמִּלְמוּלִין. כְּשֶׁיָּדָיו שֶׁל אָדָם מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט אוֹ בְבָצֵק אוֹ בְזֵעָה וּמוֹלֵל יָדוֹ אַחַת עַל חֲבֶרְתָּהּ נַעֲשָׂה עַל יָדוֹ כְמִין גַּרְגִּירִים שֶׁל שְׂעֹרִים:
בְּשֶׁל מָרֵקָה. טִיט הַשָּׁרוּי בְּלֹבֶן בֵּיצָה, עָשׂוּי לְתַקֵּן בּוֹ הַכֵּלִים שֶׁנִּסְדְּקוּ, שֶׁאֵין הַמַּיִם מְמַחִין אוֹתוֹ. מָרֵקָה, לְשׁוֹן תַּמְרוּקֵי נָשִׁים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
יִתְדוֹת דְּרָכִים. טִיט שֶׁנִּתְמַעֵךְ עַל יְדֵי הִלּוּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּהַלְּכִים עָלָיו. וּכְשֶׁהוּא לַח נִקְרָא גֵץ יְוֵנִי, וּכְשֶׁהוּא יָבֵשׁ, נִקְרָא יְתַד הַדְּרָכִים, שֶׁקָּשֶׁה לְהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן וְנִרְאֶה כִמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת:
שֶׁאֵין טוֹבְלִין בָּהֶם. אִם הָיָה בַמִּקְוֶה טִיט כָּזֶה:
וְלֹא מַטְבִּילִין אוֹתָן. אִם הָיָה עַל בְּשָׂרוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים, וְלֹא מַטְבִּילִין אוֹתָם אִם נִטְמְאוּ מֵימָיו, דְּלֹא סָלְקָא הַשָּׁקָה בִמְקוֹם הַטִּיט:
הַקֻּמְקְמוּס. כְּלִי נְחֹשֶׁת שֶׁמְּחַמְּמִים בּוֹ הַמַּיִם, וּמֵחֲמַת הֶעָשָׁן וְהַשַּׁלְהֶבֶת שֶׁעוֹלָה עַל גַּבָּיו נַעֲשָׂה סְבִיבָיו פֶּחָמִין:
אֶלָּא אִם כֵּן יְשַׁפְשֵׁף. הַפֶּחָמִין שֶׁעַל גַּבָּיו: