ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה יא
הַמַּטְהֶרֶת שֶׁבַּמֶּרְחָץ. שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בַּמֶּרְחָץ שֶׁנִּמְשָׁכִים לָהֶם מַיִם צוֹנְנִים לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כְּדֵי לְטַהֵר עַצְמָן לְאַחַר שֶׁרָחֲצוּ בְחַמִּין, וּפְעָמִים שֶׁהֵן שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת זוֹ בְצַד זוֹ אֶלָּא שֶׁהָאַחַת עֶלְיוֹנָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, וְיֵשׁ נֶקֶב בַּכֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּיהֶן שֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִים מִזּוֹ לָזוֹ:
אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לֻגִּין. שֶׁהַנֶּקֶב רָחָב וְאָרֹךְ כְּשִׁעוּר שֶׁיִּכָּנְסוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין, נִפְסְלָה הָעֶלְיוֹנָה מֵחֲמַת הַמַּיִם שְׁאוּבִין שֶׁבַּתַּחְתּוֹנָה, דַּחֲשִׁיב כְּאִלּוּ הַמַּיִם שֶׁכְּנֶגֶד חֲלַל הַנֶּקֶב שְׁאוּבִין הֵן בְּאֶמְצַע הָעֶלְיוֹנָה, לֹא מִן הַצַּד, וּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִים כְּשֶׁהֵן בָּאֶמְצַע אַף עַל פִּי שֶׁאֵין פּוֹסְלִין מִן הַצַּד. וּרְבוּתָא נָקַט שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מַיִם שְׁאוּבִין וְהָעֶלְיוֹנָה מַיִם כְּשֵׁרִים, שֶׁדֶּרֶךְ הַמַּיִם לָרֶדֶת וְאֵין דַּרְכָּן לַעֲלוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן נִפְסָל הָעֶלְיוֹן. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּפָּסֵל כְּשֶׁיִּהְיֶה הַכָּשֵׁר לְצַד תַּחְתּוֹן:
כַּמָּה יְהֵא בַנֶּקֶב. הַשְׁתָּא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן כַּמָּה שִׁעוּרוֹ שֶׁל נֶקֶב שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין בְּבַת אַחַת:
אַחַד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים בַּבְּרֵכָה. דִּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים [בְּאַרְבָּעִים] סְאָה. כֵּיצַד, הַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין, וְהַקַּב אַרְבָּעָה לֻגִּין, נִמְצְאוּ אַרְבָּעִים סְאָה הֵן תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים לֹג, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה לֻגִּין חֵלֶק אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים בַּבְּרֵכָה, כְּלוֹמַר בְּמִקְוֶה כָשֵׁר שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁמַּחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה, אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, הֲרֵי שִׁעוּר הַנֶּקֶב הַמַּחֲזִיק שְׁלֹשָׁה לֻגִּין הוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים מֵאַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת הַמַּחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה. וְרַמְבַּ"ם כָּתַב, שֶׁאִם הָיְתָה הַבְּרֵכָה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים סְאָה, מְחַשְּׁבִין הַנֶּקֶב בְּפָחוֹת וּבְיוֹתֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה, כְּגוֹן אִם הָיָה בַבְּרֵכָה עֶשְׂרִים סְאָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת הַנֶּקֶב אֶחָד מִמֵּאָה וְשִׁשִּׁים:
אֲפִלּוּ הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה כְשֵׁרִים וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין. שֶׁדֶּרֶךְ מַיִם לֵירֵד, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין שְׁלֹשָׁה לֻגִּין שְׁאוּבִין שֶׁבַּנֶּקֶב פּוֹסְלִין אֶת הַתַּחְתּוֹנָה:
שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה לֻגִּין שֶׁנָּפְלוּ. וְאֵין הַשְּׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה עַד שֶׁיִּפְּלוּ לְתוֹכוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: