ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בַּטִּיט וּבַמַּיִם. כְּשֶׁהַמַּיִם צָפִים עַל גַּבֵּי הַטִּיט וַאֲפִלּוּ רַגְלָיו שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט מַטְבִּילִין לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַקְדִּימִים. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵית לֵיהּ הַאי סְבָרָא. אֲבָל אִם הָיָה מַטְבִּיל כְּלִי קָטָן בַּמַּיִם הַצָּפִים עַל גַּבֵּי הַטִּיט, בְּהָא מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּעָלְתָה לוֹ טְבִילָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹקֵעַ בַּטִּיט כְּלָל וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים אַרְבָּעִים סְאָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
שֶׁהַקָּנֶה יוֹרֵד מֵאֵלָיו. שֶׁהוּא רַךְ וְנִמּוֹחַ כָּל כָּךְ שֶׁאִם יָשִׂימוּ בוֹ קָנֶה יִשְׁקַע בַּטִּיט מֵאֵלָיו:
מְקוֹם שֶׁאֵין קְנֵה הַמִּדָּה עוֹמֵד. קָנֶה שֶׁמּוֹדְדִין בּוֹ אֵינוֹ עוֹמֵד מֵאֵלָיו בְּתוֹכוֹ, וְזֶה אֵינוֹ רַךְ וְנִמּוֹחַ כָּרִאשׁוֹן:
מִשְׁקֹלֶת. בְּדִיל שֶׁל הַבַּנָּאִים. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ כָּל אֶחָד מוֹסִיף בְּקֹשִׁי הַטִּיט וְעָבְיוֹ, שֶׁהָרִאשׁוֹן רַךְ מִכֻּלָּם, וְהַשֵּׁנִי קָשֶׁה הֵימֶנּוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי קָשֶׁה הֵימֶנּוּ, וְכֵן כֻּלָּם:
בְּפִי חָבִית. שֶׁפִּיהָ צַר וְקָטָן. וְאִם הַטִּיט רַךְ כָּל כָּךְ שֶׁיָּכוֹל לִשָּׁפֵךְ וּלְהִכָּנֵס בַּפִּי הַצַּר שֶׁל חָבִית, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה:
שְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה שֶׁמַּנִּיחִין עַל פִּי הַנּוֹד שֶׁשּׁוֹפְכִים לְתוֹכוֹ. וְשִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁל שְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, שֶׁיִּהְיוּ חוֹזְרוֹת בּוֹ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵן רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל פַּס הַיָּד, לֹא הַגּוּדָל:
הַנִּמְדָּד בַּלֹּג. כָּל זְמַן שֶׁהוּא רַךְ כָּל כָּךְ שֶׁהוּא נִמְדָּד בַּלֹּג וְהוּא כְלִי שֶׁמַּחֲזִיק שֵׁשׁ בֵּיצִים, הוּא נִמְדָּד עִם הַמִּקְוֶה וְטוֹבְלִין בּוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: