ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
הַסַּיָּד. אֻמָּן הַסָּד אֶת הַבּוֹר בְּסִיד כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק מֵימָיו, וְדַרְכּוֹ לְהָבִיא הַסִּיד לַבּוֹר בְּעָצִיץ, וְאוֹתוֹ בוֹר הָיוּ בוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים וְנִשְׁקַע הֶעָצִיץ לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִתְמַלֵּא:
אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהוּא יְשַׁבֵּר. שֶׁלֹּא נִשְׁאֲבוּ הַמַּיִם, דְּכָל שָׁעָה הֵן מְעֹרָבִין. אֲבָל אִם הָיָה מַעֲלֶה הֶעָצִיץ בְּיָדוֹ הָיוּ נִפְסָקִים וְנַעֲשִׂים תְּלוּשִׁין:
וְאִם לָאו. שֶׁאֵין הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו:
לֹא יְשַׁבֵּר. וּכְשֶׁאֵינָהּ עוֹנַת גְּשָׁמִים אַיְרֵי. דְּאִם הָיָה עוֹנַת גְּשָׁמִים כֵּיוָן דְּאִיכָּא מַיִם בַּבּוֹר יְשַׁבֵּר, כְּדַאֲמַרַן:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְשַׁבֵּר. דְּיָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ, כִּדְפָרִישְׁנָא לְעֵיל: