ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
שֶׁל לֹג לֹג. לֹג אֶחָד בְּכָל גֻּמָּא:
עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְגֻמָּא שְׁלִישִׁית כָּשֵׁר. דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּמִקְוֶה שָׁלֵם שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין דְּלֹא פְסָלוּהוּ, וְהָכָא נַמִּי הוֹאִיל וְהָיוּ בַמִּקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם לְגֻמָּא שְׁלִישִׁית, לֹא נִפְסַל הַמִּקְוֶה:
כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה. כְּמִקְוֶה כָשֵׁר הַסָּמוּךְ לְשָׁאוּב, שֶׁזֶּה עוֹמֵד בְּכַשְׁרוּתוֹ וְזֶה עוֹמֵד בְּפַסְלוּתוֹ, וְהָכָא נַמִּי הַמַּיִם שֶׁבַּגֻּמּוֹת כְּעוֹמְדִים בִּפְנֵי עַצְמָם חֲשִׁיבֵי וְלֹא כִמְעֹרָבִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: