ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
נוֹטֵל אֶת הָאֶשְׁכּוֹל. אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְגַרְגֵּר, וְכֵן בְּרִמּוֹן אֵין צָרִיךְ לִפְרֹט, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ אֵין צָרִיךְ לִסְפּוֹת, דְּהַיְנוּ לַחְתֹּךְ חֲתִיכוֹת דַּקּוֹת:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
כֻּסְבָּר. כָּךְ שְׁמָהּ בַּעֲרָבִי, וְהוּא זֶרַע גַּד, וּבְלַעַ"ז קוליינדר"ו:
מְקַרְסֵם. מְחַתֵּךְ:
סֵאָה. בַּעֲרָבִי פודנ"ג, וּבְלַעַ"ז פוליי"ו:
אֵזוֹב. בַּעֲרָבִי זעת"ר:
וְהַקּוֹרָנִית. בַּעֲרָבִי חש"א, וּבְלַעַ"ז שדריא"ה:
אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים חַיָּבִין. דְּאֵין חַיָּב בַּמַּעֲשֵׂר אֶלָּא אֹכֶל וְנִשְׁמָר: