ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. דְּמִקָּח טוֹבֵל:
וְאִם צֵרַף. שֶׁלָּקַח בַּעַל הַגִּנָּה שְׁתַּיִם כְּאַחַת וְנָתַן לוֹ, חַיָּב. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַקּוֹנֶה לִקֵּט וְאָכַל, מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר דְּאוֹכֵל אַחַת אַחַת:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְגִנַּת וְרָדִין וְכוּ'. וְהָתָם בַּעַל הַגִּנָּה הָיָה מְלַקֵּט, שֶׁלֹּא הָיוּ מַנִּיחִים לִכָּנֵס שָׁם אָדָם מִפְּנֵי הַוְּרָדִים, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: