ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
מִשֶּׁיְּקַפֶּה. מִשֶּׁיָּסִיר הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים שֶׁמַּעֲלֶה הַיַּיִן בְּתוֹךְ בּוֹר שֶׁל יַיִן בִּשְׁעַת רְתִיחָתוֹ:
מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה. שֶׁעֲדַיִן לֹא יָרַד לַבּוֹר:
וּמִן הַצִּנּוֹר. הֶעָשׂוּי בְּפִי הַגַּת, וְהַיַּיִן מְקַלֵּחַ מִן הַצִּנּוֹר לַבּוֹר. וְהַיַּיִן שֶׁבַּגַּת אוֹ שֶׁבַּצִּנּוֹר עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ:
לָעוּקָה. גֻּמָּא שֶׁלִּפְנֵי בֵית הַבַּד שֶׁהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד לְתוֹכָהּ:
עָקָל. כְּלִי עָשׂוּי מֵחֲבָלִים שֶׁצּוֹבְרִים הַזֵּיתִים לְתוֹכוֹ כְּשֶׁמַּכְבִּידִים הַקּוֹרָה עֲלֵיהֶם:
מָמָל. הָרֶכֶב הָעֶלְיוֹנָה שֶׁטּוֹחֲנִין בָּהּ הַזֵּיתִים:
מִבֵּין הַפַּצִּים. שֶׁמֶן הַיּוֹצֵא מִבֵּין הַנְּסָרִים:
חֲמִטָּה. הִיא עֻגָּה דַקָּה, וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִן הַתַּנּוּר רְגִילִים לְהַחֲלִיק פָּנֶיהָ בְּשֶׁמֶן, וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָשִׁיב כִּמְבֻשָּׁל. שֶׁהָאֵשׁ קוֹבַעַת לַמַּעֲשֵׂר וְאָסוּר לֶאֱכֹל עֲרַאי מִכָּל תְּבוּאָה וּפֵרוֹת וִירָקוֹת שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בָאוּר, אֲבָל הַאי לֹא חָשִׁיב בִּשּׁוּל:
וְכֵן לַתַּמְחוּי. דִּכְלִי שֵׁנִי הוּא וְאֵינוֹ מְבַשֵּׁל:
אֲבָל לֹא יִתֵּן. שֶׁמֶן לַקְּדֵרָה וְלָאִלְפָס כְּשֶׁהֵן מַרְתִּיחִים. אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירָן מִן הָאוּר, וְיֹאכַל אֲכִילַת עֲרַאי, דְּכָל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן חָשׁוּב כִּמְבַשֵּׁל וְקָבַע לַמַּעֲשֵׂר:
לַכֹּל הוּא נוֹתֵן. לְכָל אִלְפָסִין רוֹתְחִין וּלְכָל קְדֵרוֹת רוֹתְחוֹת הוּא נוֹתֵן, לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירָן מִן הָאוּר, וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר:
חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר. שֶׁחֲרִיפָתוֹ שֶׁל חֹמֶץ וְצִיר מְסַיֵּעַ לְבַשֵּׁל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: