ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה. דִּכְתִיב (דברים יד) בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וְאָכַלְתָּ שָׁם, וּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה. וְסִיכָה כִּשְׁתִיָּה דִּכְתִיב (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:
לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל. שֶׁאִם קָנָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר פַּת וְנִתְעַפְּשָׁה, יַיִן וְהִקְרִים, תַּבְשִׁיל וְנִבְאַשׁ, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ מָעוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. אִי נַמִּי בִּקֵּשׁ לֶאֱכֹל תְּרָדִין לַחִין חַיִּין אוֹ לָכוֹס חִטִּין חַיּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְאָכְלָן כָּךְ:
אֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן. לָשִׂים בְּתוֹכוֹ עִקָּרִין וְרָאשֵׁי בְשָׂמִים, מִשּׁוּם דְּבָלְעֵי הַשֶּׁמֶן וְאָזֵיל לְאִבּוּד, שֶׁהַשָּׁרָשִׁים אֵינָן נֶאֱכָלִין:
וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפֻטָּם. מִשּׁוּם דְּבָעִינַן דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל אָדָם, וְזֶה אֵינוֹ אֶלָּא לִמְפֻנָּקִים וְלִמְעֻנָּגִים:
אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. לַעֲשׂוֹתוֹ יֵנוּמוּלִין וְכַיּוֹצֵא בָהֶן:
נָפַל. לְתוֹךְ יַיִן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּשֶׁהוּא חוּץ לִירוּשָׁלַיִם דְּבַשׁ וּתְבָלִין וְהִשְׁבִּיחַ, חוֹלְקִין אֶת הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן, כְּגוֹן אִם הַיַּיִן שָׁוֶה שְׁתֵּי סְלָעִים וּדְבַשׁ וּתְבָלִין שָׁוִין סֶלַע וְהִשְׁבִּיחוּ וְעָמְדוּ עַל אַרְבַּע סְלָעִים, פּוֹדֶה אֶת הַיַּיִן בִּשְׁתֵּי סְלָעִים וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי סֶלַע:
קַפְלוֹטוֹת. כַּרְתִי, פורו"ש בְּלַעַ"ז:
הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי. וּפוֹדֶה אֶת הַפַּת בְּשָׁוְיוֹ, וְאֵין חוֹלְקִין הַשֶּׁבַח לָעֵצִים שֶׁל חֻלִּין, אֶלָּא כָּל הַשֶּׁבַח לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לְפִי שֶׁאֵין שְׁבַח עֵצִים נִכָּר בַּפַּת:
כָּל שֶׁשִּׁבְחוֹ נִכָּר. שֶׁשְּׁבַח הַחֻלִּין נִכָּר בַּמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁהוֹסִיפוּ הַחֻלִּין עַל הַמַּעֲשֵׂר בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל, אֲבָל אִם לֹא הוֹסִיפוּ אֶלָּא בַּטַּעַם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַלָּה בְדָמִים מֵחֲמַת הַטַּעַם, אֵין זֶה שִׁבְחוֹ נִכָּר: