ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
דִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה. הַדֶּשֶׁן שֶׁלָּהֶם וּשְׁיָרֵי הַפְּתִילוֹת שֶׁל מְנוֹרָה, הָיָה מוֹצִיא וּמַנִּיחָן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מְקוֹם שֶׁמַּנִּיחַ שָׁם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא שָׁם לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִים, דִּבְהָנֵי לֹא כְתִיב וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ בְדִשּׁוּן מִזְבַּח הָעוֹלָה:
הַמַּקְדִּישׁ דִּשּׁוּן בַּתְּחִלָּה מוֹעֲלִים בּוֹ. הָכִי קָאָמַר, הַמַּקְדִּישׁ דְּמֵי דִשּׁוּן, בַּתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁהוֹצִיאוֹ לָעֲזָרָה יֶשׁ בּוֹ מְעִילָה. כְּגוֹן דְּאָמַר דְּמֵי דִשּׁוּן עָלַי וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוֹ לַחוּץ וּבָא אַחֵר וְנֶהֱנָה מִן הַדִּשּׁוּן, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נַעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי מוֹעֲלִים בּוֹ, דְּכֵיוָן דְּנֶהֱנָה מִמֶּנָּה וְחִסַּר מִן הַדֶּשֶׁן, שׁוּב לֵיכָּא לְשַׁעֵר כַּמָּה הָיוּ דָמָיו כְּשֶׁנִּתְעָרֵךְ זֶה, וְנִמְצָא זֶה מַפְסִיד לַהֶקְדֵּשׁ, מִשּׁוּם הָכִי מוֹעֵל בּוֹ לְאַלְתַּר כְּשֶׁנֶּהֱנָה מִמֶּנּוּ:
תּוֹרִין. שֶׁהִקְדִּישָׁן קֹדֶם זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן:
לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִים. וְלֹא דָמוּ לִמְחֻסַּר זְמַן בַּבְּהֵמָה שֶׁהוּא קָדוֹשׁ קֹדֶם זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ, דִּבְהֵמָה מִגּוֹ דַחֲשִׁיבָא דְאִית בָּהּ קְדֻשָּׁה כְשֶׁהִיא בַעֲלַת מוּם לִהְיוֹת צְרִיכָה פִדְיוֹן, אִית בָּהּ נַמִּי קְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ כְשֶׁהִיא מְחֻסַּר זְמַן. אֲבָל עוֹפוֹת דְּלֵיכָּא לְמֵימַר בְּהוּ הַאי מִגּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בְּעוֹפוֹת וְלֵית בְּהוּ פִדְיוֹן, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר פִּדְיוֹן אֶלָּא בַבְּהֵמָה, הָכִי נַמִּי אֵין בָּהֶן קְדֻשַּׁת מְחֻסַּר זְמַן:
תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן מוֹעֲלִין בָּהֶן. כֵּיוָן דִּלְקַמָּן מֵחֲזוּ, אִית בְּהוּ מְעִילָה הַשְׁתָּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: