ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה ט
וְנִסְתָּאֵב. שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם. דְּבַעַל מוּם אִקְרֵי טָמֵא כְּדִכְתִיב (ויקרא כז) וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה', וּבְבַעֲלֵי מוּמִין שֶׁיִּפָּדוּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כִּדְפָרְשִׁינַן בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל:
אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם. וְלֹא דָּמִי לְרֵישָׁא דְּאָמְרִינַן שׁוֹר בְּמָנֶה וְהֵבִיא שְׁנַיִם בְּמָנֶה לֹא יָצָא, דְּהָתָם דְּאָמַר הֲרֵי עָלַי שׁוֹר בְּמָנֶה חַיָּב עַד שֶׁיְּבִיאֶנּוּ, אֲבָל הָכָא בְּשׁוֹר זֶה וְנִסְתָּאֵב שָׁאנֵי, דְּכֵיוָן דְּאָמַר שׁוֹר זֶה אַקְרִיב עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב, אֲזַל לֵיהּ נִדְרֵיהּ, דְּתוּ לֹא מָצֵי לִקְיוּמֵיהּ:
רַבִּי אוֹסֵר. לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל אִם הֵבִיא יָצָא. דְּכֵיוָן דְּאָמַר זֶה, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי:
הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. אַף הַבֵּינוֹנִי שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. דְּכִי יֵשׁ לוֹ שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ, וּמִסְּתָמָא מוּטָב שֶׁבָּהֶן הִקְדִּישׁ, דִּכְתִיב (דברים יב) מִבְחַר נִדְרֵיכֶם. וְכִי יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה, חוֹשְׁשִׁין אַף לַבֵּינוֹנִי, דְּלֹא יָדְעִינַן אַהֵי מִנַּיְהוּ חָל הַהֶקְדֵּשׁ, אִי אַגָּדוֹל דַּהֲוֵי עַיִן יָפָה, אִי אַבֵּינוֹנִי דַּהֲוֵי עַיִן יָפָה לְגַבֵּי קָטָן, הִלְכָּךְ תַּרְוַיְהוּ אֲסִירֵי. מִיהוּ לֹא קָרֵב לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא חַד מִנַּיְהוּ. וְהֵיכִי עֲבִיד דְּלִשְׁתְּרֵי חַד מִנַּיְהוּ, מַמְתִּין לַבֵּינוֹנִי עַד שֶׁיּוּמַם, וּמְחַלֵּל אוֹתוֹ אַגָּדוֹל. דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִי אַבֵּינוֹנִי חָל וְלֹא אַגָּדוֹל, הֲרֵי נָפַל בּוֹ מוּם וְחִלְּלוֹ. וְאִי אַגָּדוֹל חָל מֵעִקָּרָא, נִמְצָא בֵּינוֹנִי חֻלִּין מֵעִקָּרָא:
פֵּרַשְׁתִּי. אֵיזֶה מֵהֶן וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה הוּא:
אוֹ שֶׁאָמַר לִי אַבָּא. בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, אֶחָד מִשְּׁוָרַי הִפְרַשְׁתִּי לְהֶקְדֵּשׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ עַל אֵיזֶה מֵהֶן אָמַר לִי:
הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. דְּהֵיכָא דְּאָמַר פֵּרַשְׁתִּי לֵיכָּא סְפֵקָא, דְּוַדַּאי הַגָּדוֹל פֵּרֵשׁ: