ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ה
מִתְנַדְּבִים יַיִן. בְּלֹא סֹלֶת וְשֶׁמֶן, וּמְנַסְּכוֹ לַשִּׁיתִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ:
וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן. בְּלֹא סֹלֶת וְיַיִן:
מִתְנַדְּבִין שָׁמֶן. וְקֻמְצוֹ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ וְשִׁירַיִם נֶאֱכָלִים:
שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. עִם חוֹבָתוֹ הוּא קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה עִם הַמִּנְחָה, אֵינוֹ מְעַכֵּב הַמִּנְחָה:
תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן כוּ'. דְּכֵיוָן דְּלֹא אַשְׁכְּחַן בֵּיהּ דְּלֵיתֵי בִּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הַשְׁתָּא נַמִּי לֹא לֵיתֵי:
אֲפִלּוּ פְרִידָה אֶחָת. תּוֹר אֶחָד, אוֹ בֶּן יוֹנָה אֶחָד, מִתְנַדְּבִים בֵּין שְׁנַיִם. וַהֲלָכָה שֶׁמִּתְנַדְּבִים יַיִן וְשֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמָן. וּמִתְנַדְּבִים מִנְחַת נְסָכִים בֵּין נִסְכֵּי פַּר בֵּין נִסְכֵּי אַיִל וְכֶבֶשׂ. וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת בָּאִים בִּנְדָבָה בְּשֻׁתָּפוּת, חוּץ מִן הַמִּנְחָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ נֶפֶשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ב) וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה: