ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
שָׁוִין. לָאו לְכָל מִלֵּי שָׁוִין, דְּהָא בְּכֻלְּהוּ תְּנַן הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת, אֶלָּא שָׁוִין לַמְּנָחוֹת קָאָמַר. וּמִשּׁוּם דְּקַיְמָא לָן בְּכָל מָקוֹם מִבְחַר נְדָרֶיךָ, שֶׁיָּבִיא מִן הַמֻּבְחָר, קָא מַשְׁמַע לָן הַשְׁתָּא שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן שָׁוִין. שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ מִנְחָה לְהָבִיא וְיֵשׁ לוֹ מִשְּׁנֵיהֶם, מֵאֵיזֶה שֶׁיִּרְצֶה יָבִיא. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ מִשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וּמֵרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי, יָבִיא מִנְחָתוֹ מֵרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי שֶׁהוּא מֻבְחָר: