ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין. וְלֹא מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּכֵיוָן דְּאָמַר הֲרֵי עָלַי הָוֵי לֵיהּ דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, וְכָל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:
וְאִם אָמַר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה מִן הַחֻלִּין וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין. דְּלֶחֶם נִגְרָר אַחַר תּוֹדָה, וְכֵיוָן דְּאָמַר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה מִן הַחֻלִּין בְּעַל כָּרְחֵיהּ אִיחַיַּב לֵיהּ בַּלֶּחֶם, הִלְכָּךְ הַאי דְּמַהֲדַר וְאָמַר לַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר לָאו כְּלוּם הוּא:
תּוֹדָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין יָבִיא. כְּלוֹמַר יָבִיא כְּמוֹ שֶׁנָּדַר. וְלָאו חוֹבָה, דְּכָל שֶׁכֵּן אִם יָבִיא שְׁנֵיהֶם מִן הַחֻלִּין דְּשַׁפִּיר עֲבַד. אֶלָּא אִם רָצָה לְהָבִיא כְּמוֹ שֶׁנָּדַר יָבִיא:
וְלֹא יָבִיא. הַלֶּחֶם: מֵחִטֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. עַצְמוֹ, דְּלֶחֶם דּוּמְיָא דִּשְׁלָמִים בָּעִינַן, מַה שְּׁלָמִים מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, אַף לֶחֶם כֵּן: