ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
הַנַּעֲשׂוֹת בִּכְלִי. כְּגוֹן מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת שֶׁהֵן נַעֲשׂוֹת בִּכְלִי:
טְעוּנוֹת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת שֶׁמֶן. לְמַעוֹטֵי מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה יְצִיקָה:
וּמַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן. תְּחִלָּה נוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן סֹלֶת עָלָיו, דִּכְתִיב בְּמִנְחַת מַרְחֶשֶׁת (ויקרא ב) סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, כְּלוֹמַר תִּנָּתֵן, אַלְמָא דִּטְעוּנָה מַתַּן שֶׁמֶן קוֹדֵם לַעֲשִׂיָּתָהּ, וּבְמִנְחַת מַחֲבַת כְּתִיב בְּלִילָה וִיצִיקָה וְלֹא כְּתִיב בָּהּ מַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי תְּחִלָּה, וּבַמַּרְחֶשֶׁת כְּתִיב מַתַּן שֶׁמֶן וְלֹא כְּתִיב בָּהּ יְצִיקָה וּבְלִילָה. וְגָמְרִינַן הַךְ מֵהַךְ, נֶאֱמַר קָרְבָּנְךָ בַּמַרְחֶשֶׁת וְנֶאֱמַר קָרְבָּנְךָ בַּמַּחֲבַת. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נוֹתֵן שֶׁמֶן תְּחִלָּה בִּכְלִי שָׁרֵת, וְנוֹתֵן עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת, [וְחוֹזֵר] וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וּבוֹלְלָן, הֲרֵי מַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי וּבְלִילָה, וְלָשָׁהּ בְּמַיִם וְאוֹפָהּ בַּתַּנּוּר וּפוֹתְתָהּ וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שֶׁמֶן אַחַר פְּתִיתָה, וְזוֹ הִיא יְצִיקָה, הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן. וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר אֶת הַקֹּמֶץ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים:
וְהַחַלּוֹת בּוֹלְלָן דִּבְרֵי רַבִּי. הַשְׁתָּא מַיְרֵי בְּמִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר שֶׁהִיא בָּאָה חַלּוֹת אוֹ רְקִיקִים, וּכְתִיב בָּהּ (שם) סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן. רַבִּי סָבַר חַלּוֹת בְּלוּלוֹת כְּתִיב, שֶׁבּוֹלְלָן כְּשֶׁהֵן חַלּוֹת. וְרַבָּנָן סָבְרֵי סֹלֶת בְּלוּלָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁנִּבְלֶלֶת כְּשֶׁהִיא סֹלֶת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַחַלּוֹת טְעוּנוֹת בְּלִילָה וְהָרְקִיקִים מְשׁוּחִים. דִּכְתִיב חַלּוֹת בְּלוּלוֹת, וְלֹא רְקִיקִים בְּלוּלִים. רְקִיקִים מְשׁוּחִים, וְלֹא חַלּוֹת מְשׁוּחוֹת:
כֵּיצַד מוֹשְׁחָן כְּמִין כִי. יְוָנִית, שֶׁהִיא כְּמִין ט' שֶׁלָּנוּ, כְּהַפְרָשַׁת גּוּדָל [שֶׁל שְׂמֹאל] מִן הָאֶצְבַּע [כָּזֶה c ]: