ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים. הָנָךְ דִּכְתִיבֵי בְּפָרָשַׁת אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם, הַבָּאִים עִם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת, אֵינָם מְעַכְּבִים. הַפָּרִים שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים שֶׁל מוּסָפִים שֶׁל עֲצֶרֶת הַכְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס. שֶׁאֵין [שְׁנֵי] פָּרִים שֶׁל מוּסָפִים מְעַכְּבִין הַפָּר שֶׁל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֹא הַפָּר שֶׁל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מְעַכֵּב שְׁנֵי פָּרִים שֶׁל מוּסָפִים. וְכֵן שְׁנֵי אֵילִים שֶׁל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵינָן מְעַכְּבִין הָאַיִל אֶחָד שֶׁל מוּסָפִים, וְלֹא אַיִל אֶחָד שֶׁל מוּסָפִים מְעַכֵּב שְׁנֵי הָאֵילִים שֶׁל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וְכֵן הַכְּבָשִׂים אֵין מְעַכְּבִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּין. כְּלוֹמַר, דָּמִים כְּדֵי לִקְנוֹת פָּרִים כְּדֵי צָרְכָּן, וְלֹא הָיוּ לָהֶם דָּמִים לִקְנוֹת נְסָכִים, יָבִיאוּ פַר אֶחָד וּנְסָכָיו. וּמַפִּיק לָהּ מִקְּרָא דִּכְתִיב (יחזקאל מו) אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְכִי מִדַּת פָּרִים וְאֵילִים אַחַת הִיא, וַהֲלֹא מִנְחַת פָּרִים שְׁלֹשָׁה עִשָּׂרוֹן וּמִנְחַת אֵילִים שְׁנֵי עִשָּׂרוֹן, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁמּוּטָב לְהָבִיא פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד עִם אֵיפָתוֹ, מִדָּה הָרְאוּיָה לוֹ, מִלְּהָבִיא פָּרִים מְרֻבִּים וְאֵילִים מְרֻבִּים בְּלֹא מִנְחָתָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: