ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה. מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁהוּא פִּגּוּל. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמַתְנֵי סֵיפָא לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, מַהוּ דְּתֵימָא טַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּסָבַר אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר, כְּלוֹמַר שֶׁאִם חָשַׁב לַעֲבֹד לְמָחָר עֲבוֹדַת חֲצִי מַתִּיר לֹא פִּגֵּל, וְהַךְ לְבוֹנָה חֲצִי מַתִּיר הוּא, דְּבֵין הַקְטָרַת קֹמֶץ וּלְבוֹנָה מַתִּירִים הַשִּׁירַיִם, וַאֲפִלּוּ רֵישָׁא כִּי חָשַׁב בְּהַקְטָרַת קֹמֶץ עֲבוֹדַת חֲצִי מַתִּיר הִיא וּפָלֵיג רַבִּי יוֹסֵי, קָא מַשְׁמַע לָן דִּבְהָא מוֹדֶה. דְּטַעֲמָא לָאו מִשּׁוּם הָכִי הוּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאֵין מַתִּיר מְפַגֵּל אֶת הַמַּתִּיר:
מַה שָּׁנָה זוֹ מִן הַזָּבַח. שֶׁהַשּׁוֹחֲטוֹ עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵמוּרִים לְמָחָר פִּגּוּל:
אֵינָהּ מִן הַמִּנְחָה. אֵינָהּ מִמִּין הַמִּנְחָה כְּמוֹ הַקֹּמֶץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִמַּתִּירֵי הַמִּנְחָה. דְּקָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאֵין מַתִּיר מְפַגֵּל אֶת הַמַּתִּיר, שֶׁאֵין עֲבוֹדַת מַתִּיר זֶה שֶׁהוּא קוֹמֵץ מוֹעֶלֶת לְפַגֵּל מַתִּיר הָאַחֵר שֶׁהִיא הַלְּבוֹנָה בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב עַל הַלְּבוֹנָה בַּעֲבוֹדַת הַקּוֹמֵץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לֵיהּ, כִּי אָמְרִינַן דְּאֵין מַתִּיר מְפַגֵּל אֶת הַמַּתִּיר, הֵיכָא דְּלֹא אִקְּבַע בְּחַד מָנָא, כְּגוֹן שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵיהֶם מַתִּירִים אֶת הַלֶּחֶם, וְאִם שָׁחַט אֶחָד מֵהֶם עַל מְנָת לֶאֱכֹל אֶת חֲבֵרוֹ לְמָחָר שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. אֲבָל הֵיכָא דְּאָקְבְּעוּ בְּחַד מָנָא, כְּגוֹן קֹמֶץ וּלְבוֹנָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם בִּכְלִי אֶחָד, מוֹעֶלֶת מַחֲשֶׁבֶת מַתִּיר זֶה לְפַגֵּל מַתִּיר אַחֵר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: