ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ו
וְאֵלּוּ מְטַמְּאִים וּמַכְשִׁירִים. שֶׁהֵן עַצְמָן מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּמְטַמְּאִים וּמַכְשִׁירִים כְּאֶחָד:
זוֹבוֹ שֶׁל זָב. דִּכְתִיב (שם טו) זוֹבוֹ טָמֵא הוּא:
וְרֻקּוֹ. וְכִי יָרֹק וְגוֹ':
וּמֵימֵי רַגְלָיו. וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ, וְזֹאת, לְרַבּוֹת מֵימֵי רַגְלָיו:
וּרְבִיעִית דָּם מִן הַמֵּת. דִּכְתִיב (במדבר יט) כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, וְנֶפֶשׁ הָאָדָם הַיְנוּ רְבִיעִית דָּם, דִּכְתִיב (ויקרא יז) כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ:
וְדַם הַנִּדָּה. דִּכְתִיב (שם טו) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, מַה שֶּׁזָּב מִמֶּנָּה טָמֵא כְמוֹתָהּ:
שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת. שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה מַשְׁקֶה, דְּיֵשׁ לָהּ שֵׁם לְוַי:
דַּם הַנִּדָּה אֵינוֹ מַכְשִׁיר. מִידִי דַּהֲוֵי אַדָּם שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שֶׁגַּם הוּא אֵינוֹ מַכְשִׁיר:
דַּם הַמֵּת אֵינוֹ מַכְשִׁיר. דְּכֵיוָן שֶׁמֵּת יָצָא דָמוֹ מִתּוֹרַת מַשְׁקֶה. וְלֵית הֲלָכָה כְּחַד מֵהָנָךְ תַּנָּאֵי, אֶלָּא כֻלְּהוּ מְטַמְּאִים וּמַכְשִׁירִים כְּתַנָּא קַמָּא: