ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
הֶעֵקֶל. מָקוֹם בְּשׁוּלֵי הַסְּפִינָה שֶׁמִּתְקַבְּצִים שָׁם הַמַּיִם הַנִּכְנָסִים בַּסְּדָקִים שֶׁל סְפִינָה:
אִם נִעֵר. לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן. כְּמוֹ הַמְנַעֵר טַלִּיתוֹ:
לְצָרְפָהּ. לְבָדְקָהּ אִם הַמַּיִם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ אִם לָאו. פֵּרוּשׁ אַחֵר, לְחַזְּקָהּ וּלְחָסְמָהּ. לְפִי שֶׁכְּשֶׁהִיא בַיַּבָּשָׁה, נִבְקַעַת מֵאֵלֶיהָ, וּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ בַּיָּם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה בַמַּיִם וְיִסָּתְמוּ בִקּוּעֶיהָ וּסְדָקֶיהָ:
מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ. לְחַזְּקוֹ וּלְחָסְמוֹ, כְּשֶׁיָּבֹאוּ עָלָיו מַיִם לְאַחַר שֶׁנִּתְלַבֵּן בָּאֵשׁ:
אוּד. עֵץ שֶׁמִּקְצָתוֹ אָכְלָה הָאֵשׁ: