ברטנורא על משנה מכשירין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
הַנִּתָּזִין. מִמֶּנָּה לַחוּץ:
וְהַצָּפִין. לְמַעְלָה וְיָצְאוּ לַחוּץ. כֻּלְּהוּ אֵינָן בְּכִי יֻתַּן, לְפִי שֶׁהֵן שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, וְכֵן הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ:
נְטָלָהּ לְשָׁפְכָן. שֶׁלֹּא שְׁפָכָן בִּמְקוֹמָן, אֶלָּא נָטַל הָעֲרֵבָה לִשְׁפֹּךְ הַמַּיִם בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי הֵן בְּכִי יֻתַּן, דִּלְרָצוֹן הֵן הוֹאִיל וְלֹא שְׁפָכָן מִיָּד שָׁם בִּמְקוֹמָן:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִנִּיחָן שָׁם אֶלָּא נְטָלָהּ לְשָׁפְכָן, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן:
הִנִּיחָהּ. אִם הִנִּיחַ אֶת הָעֲרֵבָה מִתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ. בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל מוֹדִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנְּטָלָהּ אַחַר כָּךְ וּשְׁפָכָהּ, הֲרֵי הֵן בְּכִי יֻתַּן, הוֹאִיל וּכְבָר חִשַּׁב עֲלֵיהֶן:
מַיִם הָעוֹלִים בְּיָדָיו. שֶׁמְּכַבֵּס בָּהֶן, נִיחָא לֵיהּ:
בְּרַגְלָיו. לֹא נִיחָא לֵיהּ:
אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּנְּפוּ רַגְלָיו. הָווּ בְּכִי יֻתַּן. מִידִי דַהֲוָה אַמְמַלֵּא בֶחָבִית דִּלְעֵיל, דְּמַיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ בְּכִי יֻתַּן, כִּדְפָרִישְׁנָא לְעֵיל, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַמַּיִם לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ עַד שֶׁיִּגְּעוּ לַאֲחוֹרֶיהָ: