ברטנורא על משנה מועד קטן· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה. וּמִדִּכְתִיב וְלַמֵּדְנָה, אַלְמָא קִינָה, אַחַת אוֹמֶרֶת וַחֲבֶרְתָּהּ עוֹנָה:
אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא אוֹמֵר בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. שֶׁיְּבַלַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמָּוֶת, וְכֻלָּן עוֹנוֹת שִׁירָה, שֶׁאֵין מִיתָה וְאֵין דִּמְעָה. וְנָקְטִינַן לְהַאי קְרָא הָכָא, מִשּׁוּם אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע [לָכֵן רָאָה לְסַיֵּם בְּטוֹב]:
סוף הספר