ברטנורא על משנה מדות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
מִבִּקְעַת בֵּית כָּרֶם. הָיוּ מְבִיאִים אוֹתָן:
מִן הַבְּתוּלָה. קַרְקַע שֶׁלֹּא חָפְרוּ שָׁם מֵעוֹלָם:
וְהַפְּגִימָה. פּוֹסֶלֶת בָּאֲבָנִים, בְּכָל דָּבָר. וַאֲפִלּוּ לֹא נִפְגְּמוּ בְּבַרְזֶל:
וּמְלַבְּנִים אוֹתָן. בַּסִּיד, פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה:
רַבִּי אוֹמֵר כוּ'. לֹא פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא, אֶלָּא מוֹסִיף לוֹמַר דִּבְכָל עֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מְקַנְּחִים אוֹתָן בְּמַפָּה מִפְּנֵי הַדָּמִים:
לֹא הָיוּ סָדִין אוֹתוֹ בְּכָפִים. אַמִּלְתֵיהּ דְּתַנָּא קַמָּא מְהַדַּר, כְּשֶׁהָיוּ מְלַבְּנִים אוֹתָן בְּסִיד פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, לֹא הָיוּ סָדִין אוֹתָן בְּכַפּוֹת שֶׁל בַּנָּאִים שֶׁרְגִילִים לָסוּד בּוֹ: